ההלכה היהודית קובעת מעט מאוד כללים לגבי נוסח כיתוב על מצבות וכוללת בתוכן את:
• שם הנפטר
• שם אביו של הנפטר
• תאריך הפטירה העברי.

מעבר לכיתוב על מצבות בהתאם להלכה, המשפחה יכולה לבחור להוסיף כיתוב על פי ראות עיניה ועל פי בחירתה.

במרבית הקברים ניתן למצוא בראש המצבה את ראשי התיבות פ"נ המציינות פה נקבר, ובתחתית המצבה את ראשי התיבות ת.נ.צ.נ.ב.ה ומשמעה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

כיתוב על מצבות הוא האמצעי של המשפחה להעביר מסר מסוים על המנוח הוא להוקיר לו מספר מילות פרידה אחרונות אשר יחקקו לעד ובאופן זה ייחדו את המצבה ממצבות אחרות.

נוסח כיתוב על מצבה יהיה בהתאם לשיקול דעתה של המשפחה, יכולים להוסיף מילות אהבה ופרידה, כגון: לנצח נזכור, אהובינו, שם החיבה.

ישנה אפשרות להוסיף שורה משיר שאהב המנוח, או שיר שחיבר המנוח בעצמו. זו יכולה להיות גם שורה מספר ואפילו פסוקים מהתנ"ך.

כל עוד אין בכתוב על המצבה חילול של הדת ושל האלוהים, בית העלמין והרב לא יתערבו ברצונה של השפחה וישאירו לה יד חופשית בבחירת נוסח הכיתוב על המצבה.

מעבר לחובה לציין את תאריך הפטירה העברי, ניתן להוסיף גם את תאריך הפטירה הלועזי וכל פרט אחר אשר מעוניינים לציין.

משפחה אחת אף בחרה לכתוב על המצבה את המתכון הסודי לעוגה של הסבתא וזוהי בהחלט דרך מיוחדת להנציח אותה ולספר משהו עליה.

בטרם בוחרים נוסח כיתוב על מצבות, יש לזכור, כי המצבה תלווה את המשפחה למשך שנים ארוכות ולדורי דורות, ועל כן, יש באפשרותם לספר ולהנציח את המנוח באמצעות הכיתוב אותו הם רוצים לבחור. על אף פתיחותה של ההלכה היהודית לגבי הכיתוב על המצבה, מומלץ להתייעץ עם בית העלמין על מנת לקבל את אישורו הסופי ושלא יבצרו בעיות כלשהן לגבי הכיתוב על המצבה.

להלן מספר פסוקים מהתנ"ך בהם ניתן להשתמש על גבי המצבה:

"עת ללדת ועת למות" קהלת, פרק ג', פסוק 2
"ושכבת, וערבה שנתך" משלי, פרק ג', פסוק 2
"נר ה', נשמת אדם" משלי, פרק כ', פסוק 27