למה צריך מנהגי אבלות?

אבל על בן משפחה שנפטר מורגש על ידי קרוביו ביתר שאת "בלב פנימה". לפעמים הכאב הוא כל כך עמוק, עד שהוא משתק את האבלים, המרגישים כי חרב עליהם עולמם.

מדוע אם כן נהוגים מנהגי אבלות ביהדות - האם מנהגי אבלות חשובים בכלל? הרי בכל מקרה פטירתו של אדם בדרך כלל מזעזעת את עולמם של הקרובים לו ביותר. אבל העובדה שרוב רובם של הישראלים, דתיים כחילוניים, מקיים מנהגי אבלות מעידה כי אכן ישנה להם חשיבות רבה. אם נשים לרגע בצד את ההישמעות לציוויים דתיים, הרי שאפשר לומר שמנהגי אבלות בעצם באים להציע בסיס כלשהו שיכניס סדר ונחמה בכאוס הרגשי המאפיין את התקופה הראשונה של האבל. דווקא בזמן שמתאפיין בבלבול, חוסר אונים, צער וניתוק משגרת החיים, מנהגי אבלות משמשים כסימני דרך המלווים ותומכים הן באבלים הן בקרוביהם הרוצים לנחמם.

מנהגי אבלות ביהדות

מעבר למנהגי אבלות פרטיים וייחודיים שיכולה כל משפחה לכונן לעצמה (וכאן איש הישר בעיניו יעשה)
מכוננת היהדות שורה של מנהגי אבלות הנהוגים בידי העדות השונות בוריאציות שונות.

נמנה כאן את העיקריים שבהם, החל מסיום טקס הקבורה, המוכרים לכל אחד מאיתנו:

* השבעה: השבוע הראשון שלאחר יום הפטירה, שבו מתכנסת המשפחה האבלה בדרך כלל בבית אחד (או בסוכת אבלים) ומקבלת מנחמים. נהוג כי במהלך השבעה האבלים אינם מסתפרים ומתגלחים, אינם משתמשים בתמרוקים, אינם לומדים תורה (במקרה של דתיים), אינם עובדים, אינם מקיימים יחסי אישות ואינם משתתפים בשמחות. בקרב עדות אשכנז נהוג להגיש כיבוד מועט בלבד, ואילו בקרב עדות המזרח נהוג להגיש סעודות של ממש, והאוכל מוכן על ידי המברים ולא על ידי האבלים עצמם.

* עלייה לקבר בתום השבעה: המשפחה קוראת על הקבר פרקי תהלים וקדיש וקמה מן השבעה.

* השלושים: במהלך שלושים הימים מיום הפטירה עדיין נשמרים מנהגי אבלות מסוימים כמו הימנעות מתגלחת לגברים, הימנעות מהליכה לשמחות ולאירועי בידור ועוד. עם זאת, רוב מנהגי השבעה בטלים. בתום השלושים עולה המשפחה שוב לחלקת הקבר ומציינת את חנוכת המצבה.

* יום השנה: המשפחה עולה שוב לקבר, והמחמירים שבאבלים פטורים לחלוטין מכל מנהגי האבלות מרגע זה ואילך (למשל אלה שבחרו לא להתגלח במשך שנת האבל הראשונה). מכאן והלאה תעלה המשפחה לקבר בכל יום שנה לפטירה.

בסופו של דבר, מנהגי אבלות הן עוד אחת מהדרכים שעוזרות לאדם להתמודד עם תחושת חוסר האונים שמזמן לו המוות, להעניק משמעות רחבה יותר לאסונו הפרטי ולגרום לו להרגיש חלק מקהילה תומכת.

על איזה קרובים מתאבלים

על שיבעה קרובים חייב האדם להיתאבל אביו ואמו, בנו ובתו.אחיו ואחותו, האיש על אשתו והאישה על בעלה.

הלכות קריעה

מי שנפטר יקירו והוא חייב להתאבל עליו - חייב לקרוע עליו קריעה. על מות אב ואם קורעים בצד שמאל של דש הבגד ועל מות שאר הקרובים קורעים בצד ימין

הלכות הוצאת המת והלוויתו

אסור להלין את המת, ואם מלינין משום כבודו - מותר. בכל המתים , הממהר להוציא למנוחתו - הרי זה משובח:
אבל באביו ואימו שחייב להספידם ולקונן עליהם הרבה, הממהר להוציאם הרי זה מגונה אלא אם היה ערב שבת או ערב יום טוב.

דיני קבורה ובית קברות

קבורה האמורה בתורה היא שייתן את המת בקרקע ממש.

אימתי מתחילה האבלות

משנקבר המת ונגמרה סתימת הקבר בעפר- מיד מתחילה האבלות.

דין סעודת הבראה

האבל, ביום הראשון אסור לו לאכול סעודה ראשונה משלו הוא מצווה על שכניו שישילחו לו לסעודה הראשונה ונקראת סעודת הבראה. בתחילת הסעודה תהייה בביצים או עדשים כשהן עגולות ואין להן פה, כמו שהאבל אין לו פה.ואח"כ מותר לאכול כל מאכל ואפילו בשר ומותר לשתות קצת יין בתוך הסעודה.

דיני ניחום אבלים

בכל שיבעת ימי האבל מיצווה לבקר את האבל ולנחמו. נוסח התנחומים המקובל "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושליים" אין המנחמים רשאים לפתוח פיהם עד שיפתח האבל תחילה האבלים צריכים להתאבל במקום שיצאה נישמתו של המת כי באותו מקום נפש המת מתאבלת ושם צריך לתת לה ניחומים. מצווה להתפלל שם במיניין - שחרית וערבית : ויביאו לשם ספר תורה ומקום ראוי להתפלל בו.

ייסורים על האבל

אלו הדברים שהאבל אסור בהם כל השבעה: במלאכה, ברחיצה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.
אסור לקרוא בתורה ואסור בשאילת שלום ואסור בגיהוץ ובתיספורת ובכל מיני שימחה.
ואסור להניח תפילין ביום הראשון. מלאכות הבית אין בהן משום מלאכה לאבל ומותר לאישה בימי אבלה לאפות ולבשל ולעשות כל צרכי הבית

איסור רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה

אסור לאבל לרחוץ כל גופו אפילו במים קרים.אבל פניו ידיו ורגליו במים חמים - אסור ובקרים מותר.
ורחיצה בחמים אסורה על כל השלושים ואפילו לחפוף את הראש וגם רחיצת כל הגוף בצונן , אם היא לתענוג , אסורה כל השלושים. ואישה לצורך חפיפה שקודם לטבילה מותרת לרחוץ בחמים לאחר השיבעה אסור נעילת הסנדל מעור אבל מבגד גומי שיער או עץ - מותר
איסור בתשמיש המיטה וגם בחיבוק ונישוק אבל שאר דיברי קירבה כגון מזיגת הכוס והצעת המיטה וכד, - מותר איסור תלמוד תורה ושאילת שלום
אסור בתלמוד תורה אבל מותר לקרוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים בספר ירמיהו : מותר ללמוד הלכות אבלות.

שאילת שלום כיצד

שלושה ימים ראשונים אינו שואל כל אדם אם אחרים שואלים בשלומו אינו משיב
אלא מודיע שהוא אבל משבעה עד שלושים הוא שואל בשלום אחרים שהרי אחרים שרוים בשלום לאחר שלושים הרי הוא רשאי ככל האדם

מתי האבל יכול לצאת מביתו

במהלך כל השיבעה האבל אינו יכול לצאת מביתו שלא להקשות על המת יותר מדי
אין המקשים על המת יותר מידי אל תיבכו למת יותר מידיואל תנודו לו יותר משיעור מכשיעור, כיצד?
שלושה ימים לבכי שבעה להספד ושלושים לגיהוץ ותיספורת אין בוכין על המת יותר משלושים יום

דין שבעה ,שלושים ושנה

ביום השביעי לאחר שהלכו המנחימים מהאבל מותר בכל הדברים שהיה אסור תוך שבעה.

דין שהרגלים מבטלים גזירת שבעה ושלושים

הקובר את מיתו ביום טוב ובחול המועד - לא חלה עליו אבלות עד לאחר החג החג מבטל את גזירת ישיבת שבעה ואת גזירת השלושים- כיצד. הקובר את מיתו קודם החג ונהג אבלות כיוון שבא החג- מפסיק את האבלות. ואפילו נקבר בערב יום טוב ויפסיק את האבלות ונחשב לו כאילו כבר נהג אבלות כל השיבעה.

דין תענית יארצייט - יום השנה

מצווה להתענות בכל יום השנה שמת בו אביו או אימו ועל ידי זה יזכה את אביו או אימו שהתעלו בגן עדן.

נלקח מתוך "קיצור שולחן ערוך".